<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' מצורע</h1>
<h2>דף יב:</h2>
וכשטובלת צריכה לעיין ולבדוק את נפשה יפה שמא דבק בה קיר[א] (או) [היא] שעוה ותהא חציצה בין גופה למים (שכל) [דגלי] המקום בטבילה ורחץ במים את כל בשרו (ויקרא ט"ו) ושנינו [חגיגה י"א ע"א] במים במי מקוה. כל בשרו במים שכל גופו עולה בהם. וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות. מכאן שערו חכמים מי מקוה מ' סאה ובלבד שיהא מים חיים. ואם דולה אותם בדלי או ממלא אותם בכדים פוסל את המקוה. שכך שנינו [תו"כ שמיני] אלו אמר מקוה מים שומעני ימלא בכתף ויעשה מקוה ת"ל אך מעין ובור מקוה מים (ויקרא י"א) מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. ונהר שסכרוהו ויש בו מקום כגון חפירה שיש בה מ' סאה נעשה כמקוה שיש בו ארבעים סאה ומותר לטבול בו. ומקוה שנפלו בו שלשת לוגין מים שאובין פסלוהו. ואם נמשכו המים מן החוץ וירדו למקוה לא נפסל. שכך אמרו חכמים [תמורה י"ב ע"ב] שאובה שהמשיכוה טהורה ומצטרפין למקוה לארבעים סאה. שכך שנינו [שם ע"א] ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מטהרת ברוביה ובהמשכה. ואם נמשכו המים דרך מרזב פסולין. שכך שנו חכמים [ב"ב ס"ה ע"ב] צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה.
